1. סוג בתדר גבוה: ליבות פריט
ליבות פריט משמשות בשנאים בתדר גבוה. הם מגנטים קרמיים עם מבנה גבישי ספינל, המורכב מתחמוצת ברזל ותרכובות מתכת דו-ערכיות אחרות, כגון kFe₂O₄ (כאשר 'k' מייצג מתכות אחרות). המתכות הנמצאות כיום בשימוש נפוץ כוללות מנגן (Mn), אבץ (Zn), ניקל (Ni), מגנזיום (Mg) ונחושת (Cu).
השילובים הנפוצים כוללים את סדרת מנגן-אבץ (MnZn), סדרת ניקל-אבץ (NiZn) וסדרת מגנזיום-אבץ (MgZn). לחומרים אלו יש חדירות מגנטית ותכונות עכבה גבוהות, עם טווח תדרים הפעלה מ-1 קילו-הרץ עד מעל 200 קילו-הרץ.
2. סוג תדר נמוך: למינציות פלדה סיליקון
יריעות פלדת סיליקון משמשות בשנאים בתדר נמוך. הם מגיעים בסוגים שונים וניתן לסווג אותם בשתי דרכים עיקריות:
לפי תהליך ייצור: א': מחושל (יריעות שחורות) ו-N: לא מחושל (יריעות לבנות).
לפי צורה: ליבות מסוג EI, סוג UI, סוג C ומרובעות (סוג פה).
יריעות פלדת סיליקון מסוג מרובע משמשות לרוב בשנאים בעלי הספק גבוה (בדרך כלל מעל 500-1000 W). הם מציעים בידוד מעולה, פיזור חום קל ומסלול מגנטי קצר. סט המורכב משתי יריעות פלדת סיליקון מסוג C מכונה ליבה מסוג CD. עבור שנאי כוח המיוצרים עם ליבות מסוג CD של אותו שטח חתך, חלון גבוה יותר מאפשר דירוג הספק גדול יותר. מכיוון שניתן להתקין סלילים בנפרד משני צידי הליבה, ניתן לחלק את סך הסיבובים על פני שני סלילים. זה מקטין את אורך הסיבוב הממוצע לכל סליל ומקטין את הפסדי הנחושת. בנוסף, פיתול שני סלילים סימטריים על סליל נפרד משיג סימטריה מושלמת.
סט המורכב מארבע יריעות פלדת סיליקון מסוג C ידוע בתור ליבה מסוג ED. לשנאים המיוצרים עם ליבות מסוג ED יש פרופיל קצר ורחב יותר בהשוואה לשנאים מסוג CD בעלי אותו דירוג הספק. מכיוון שהסלילים מותקנים במרכז הליבה עם נתיב מגנטי חיצוני, שנאים מסוג ED מציגים דליפת שטף מגנטי נמוך והפרעות מינימליות. עם זאת, מכיוון שכל הסלילים מפותלים על סליל יחיד ועבה יותר, אורך הסיבוב הממוצע ארוך יותר, וכתוצאה מכך הפסדי נחושת גבוהים יותר.
ליבות מסוג C מציעות ביצועים מצוינים, מה שהופך את השנאים המתקבלים לקומפקטיים, קלי משקל ויעילים ביותר. מנקודת מבט של הרכבה, ליבות מסוג C דורשות מעט מאוד רכיבים ומציעות צדדיות חזקה, מה שמוביל ליעילות ייצור גבוהה. עם זאת, תהליך הייצור של יריעות סיליקון מסוג C הוא מורכב ודורש ציוד מיוחד, מה שהופך את עלויות הייצור הנוכחיות שלהן לגבוהות יחסית.
ליריעות פלדת סיליקון מסוג E, הידועות גם בשם ליבות מסוג מעטפת, יש את היתרון העיקרי בהצבת סלילים ראשוניים ומשניים על אותו סליל, מה שמניב מקדם שטח חלונות גבוה (Space Factor Km: היחס בין שטח החתך הנקי של חוט הנחושת לשטח החלון). יריעות פלדת הסיליקון יוצרות מעטפת מגן סביב הפיתולים, המונעת נזק מכני. הם גם מספקים שטח פיזור חום גדול יותר ומפחיתים את קרינת השדה המגנטי. עם זאת, תכנון זה מביא לשראות דליפה ראשונית-משנית גבוהה יותר ולרגישות רבה יותר להפרעות שדה מגנטי חיצוני. יתר על כן, בשל היקף הפיתול הממוצע הארוך יותר, שנאים מסוג EI דורשים יותר חוטי נחושת עבור אותו מספר סיבובים ושטח חתך ליבה.
העוביים הנפוצים ביותר עבור יריעות פלדת סיליקון הם 0.35 מ'מ ו-0.5 מ'מ.
קיימות שתי שיטות הרכבה ליריעות פלדת סיליקון: שזירה והקפצה. שיטת השזירה מחליפה את פתחי היריעות משני הצדדים. למרות ששיטה זו היא מסורבלת, היא ממזערת את הפערים ואת הרתיעה המגנטית בין היריעות, מה שעוזר להגביר את השטף המגנטי; לכן, הוא נמצא בשימוש נרחב בשנאי כוח. שיטת החבטות משמשת בדרך כלל ביישומים עם זרם ישר (DC). כדי למנוע רוויה הנגרמת על ידי DC, יש להשאיר רווח בין הסדינים. בשיטה זו מניחים את ה-E-pieces וה-I-pieces בצדדים מנוגדים, וניתן לכוון את הרווח ביניהם באמצעות shims נייר.
3. סוגי סלילים
ליבות מסוג סליל מחולקות לשלוש קטגוריות עיקריות:
א. ליבה טורואידית: עשויה על ידי ערימת למינציות בצורת O או פיתול רצועות פלדת סיליקון. פיתול הליבות הללו הוא די מאתגר.
ב. ליבת מוט: ליבות מגנטיות בצורת מוט.
ג ליבת תוף: ליבות מגנטיות בצורת תוף.
