צפיות: 0 מחבר: עורך האתר זמן פרסום: 2026-10-20 מקור: אֲתַר
במהלך הפעולה הרגילה של שנאי מחושל, קיים שדה חשמלי בין הפיתולים המופעלים והמיכל, כאשר הליבה ורכיבים מתכתיים אחרים נמצאים בשדה זה. עקב חלוקת קיבולים לא אחידה וחוזק שדה משתנים, אם הליבה אינה מקורקעת בצורה מהימנה, יתרחשו תופעות של טעינה ופריקה. זה יכול לפגוע בבידוד המוצק ולהפחית את החוזק הדיאלקטרי של השמן; לכן, הליבה חייבת להיות בעלת הארקה חד-נקודתית אמינה.
הליבה של שנאי מחושל מורכבת מיריעות פלדת סיליקון. כדי למזער זרמי מערבולת, קיימת רמה מסוימת של התנגדות בידוד בין היריעות (בדרך כלל נעה בין כמה אוהם לכמה עשרות אוהם). מכיוון שהקיבול בין הגיליון גדול במיוחד, הוא יכול להיחשב כנתיב מוליך בשדה חשמלי מתחלף. לפיכך, הארקה של הליבה בנקודה אחת מספיקה כדי להצמיד את הפוטנציאל של כל הלמינציות המוערמות לפוטנציאל הארקה.
אם הליבה של שנאי מחושל או הרכיבים המתכתיים שלו מקורקעים בשתי נקודות או יותר, תיווצר לולאה סגורה בין נקודות ההארקה. לולאה זו מקשרת חלק מהשטף המגנטי, גוררת כוח אלקטרו-מוטורי (EMF) ויוצרת זרם במחזור. זה מוביל להתחממות יתר מקומית ואף יכול לשרוף את הליבה. הארקה חד נקודתית היא תנאי ההארקה המקובל והנורמלי היחיד עבור ליבת שנאי. במילים אחרות, הליבה חייבת להיות מקורקעת, והיא חייבת להיות מקורקעת בדיוק בנקודה אחת.
תקלות הליבה נגרמות בעיקר משני גורמים: טכניקות בנייה לקויות הגורמות לקצר חשמלי, וגורמים חיצוניים או אביזרים הגורמים להארקה רב-נקודתית.
